נאום ביל גייטס נשלח אלינו באי מייל ע"י אילן לוי מהוצאת פרג
 
שלום רב,

ביל גייטס מצטייר אצל רובנו כ"איש הרע", האיש העשיר ביותר בעולם, מנהלה של חברה הנחשבת כדורסנית, אבל כאן – בנאומו בפני חבר הנאמנים של האוניברסיטה המפורסמת ביותר בעולם, שהדיחה אותו משורותיה לפני שלושים שנה – הוא מתגלה בפן קצת שונה שלו.

גייטס מבקש מהאנשים בעלי המזל הגדול בעולם המערבי להתגייס למען אלו שמזלם לא שפר עליהם. הוא מבקש מהם להפנות את היצירתיות שלהם ואת יכולתם העסקית למען אותם אנשים שבדרך כלל אנחנו נוטים לזנוח במרוץ החיים. במהלך נאומו הוא מעלה מושג חדש – "קפיטליזם יצירתי".

 

תרגמנו עבורכם את המאמר, כדי שתוכלו גם אתם ליהנות ממנו ולהרהר במסרים שהוא מעוניין להעביר.

    

אילן לוי
פראג
הוצאה לאור
 

הערות ביל גייטס

טקס סיום הווארד

קישור למאמר המקורי        

     הנשיא בוק, הנשיא לשעבר רודסטיין, הנשיא הנכנס פאוסט, חבר הנאמנים של הארווארד, חברי הפקולטה, הורים ובמיוחד בוגרים:

יותר משלושים שנה חיכיתי כדי לומר: "אבא, תמיד אמרתי לך שאחזור ואקבל את התואר שלי".

אני רוצה להודות לאוניברסיטת הארווארד על הכבוד הגדול הזה. אני עומד לעזוב את תפקידי בשנה הבאה, ויהיה נחמד שסוף סוף יהיה לי תואר סיום מכללה בקורות החיים שלי.

אני מביע את הערכתי לבוגרים של היום, על כך שדרכם אל התואר הייתה קצרה הרבה יותר מהדרך שלי. מבחינתי, אני פשוט שמח על שזכיתי בתואר "האדם הכי מצליח שעף מהארווארד". אני משער שזה הופך אותי לציפור נדירה... כמי שנמנה על הנכשלים – הצלחתי יותר מכולם.

אבל אני רוצה גם לזכות בהכרה על כך שגרמתי לסטיב בלמר לנשור מבית הספר לעסקים. יש לי השפעה רעה. זאת הסיבה שבגללה הזמינו אותי לשאת דברים בטקס הסיום שלכם. אילו הזמינו אותי לדבר בטקס הקבלה שלכם, ייתכן שרק חלק מכם היו נשארים כאן עד היום.

 
שהותי בהארווארד הייתה עבורי חוויה יוצאת דופן. החיים האקדמיים היו מרתקים. נהגתי להאזין לשיעורים רבים בקורסים שכלל לא נרשמתי אליהם. החיים במעונות היו נפלאים. גרתי ברדקליף, בבניין קורייר. חדרי היה תמיד מלא באנשים שהתדיינו על כל מיני עניינים עד שעות הלילה המאוחרות, משום שכולם ידעו שלא אכפת לי מתי אני מתעורר. כך נעשיתי מנהיג החבורה האנטי חברותית. נצמדנו זה לזה כדי לתת תוקף לכך שנדחינו על ידי כל האנשים החברותיים האלה.

רדקליף הייתה מקום נפלא לגור בו. היו שם יותר בנות מבנים, ורוב הבנים היו מהטיפוסים שלומדים מדעים ומתמטיקה. הצירוף הזה העניק לי סיכויים טובים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. אך שם למדתי את השיעור העצוב על כך שסיכויים טובים אינם ערבות להצלחה.

אחד האירועים המשמעותיים ביותר שקרו לי בהארווארד התרחש בינואר 1975: התקשרתי מבניין קורייר לחֶברָה באלבוקרקי, שהחלה לייצר את המחשבים האישיים הראשונים בעולם, והצעתי למכור להם תוכנה.

פחדתי שהם יעלו על זה שאני בסך הכול סטודנט המתקשר מן המעונות, וינתקו את השיחה. אבל הם אמרו: "אנחנו עוד לא ממש מוכנים, בוא לפגישה בעוד חודש". וזה היה בהחלט לטובה, משום שהתוכנה לא נכתבה עדיין. מאותו רגע, עבדתי יום ולילה על הפרויקט הנוסף הקטן הזה, שסימן את סיום לימודי במכללה ואת תחילת המסע יוצא הדופן שלי עם מיקרוסופט.

שהותי בהארווארד זכורה לי מעל לכל כשפע של אנרגיה ואינטליגנציה. זה היה מרתק, משתק, לפעמים אפילו מייאש, אבל תמיד מאתגר. הייתה זו זכות מיוחדת. ולמרות שעזבתי לפני תום הלימודים – השנים בהארווארד, החברויות, והרעיונות שעבדתי עליהם – השפיעו עלי השפעה מכרעת.

אבל במבט רציני לאחור, יש לי חרטה אחת גדולה.

עזבתי את הארווארד בלי מודעות ממשית לחוסר הצדק הנורא שמתקיים בעולם – הפער הבלתי נסבל בתחום הבריאות, בעושר ובהזדמנויות, הדן מיליוני בני אדם לחיים של ייאוש.

למדתי הרבה כאן, בהארווארד, על רעיונות חדשים בתחום הכלכלה והפוליטיקה. נחשפתי במידה רבה מאוד להתקדמות המדע.

אבל ההתקדמות הגדולה ביותר של האנושות אינה בתגליות שלה, אלא ביישום תגליות אלה, במטרה לצמצם את חוסר הצדק. בין אם באמצעות דמוקרטיה, חינוך חינם משובח, שירותי בריאות איכותיים או הזדמנויות כלכליות נרחבות – הפחתת חוסר השוויון היא ההישג האנושי הגדול ביותר.

עזבתי את הקמפוס כשאני יודע רק מעט על מיליוני אנשים צעירים שאיבדו את הסיכוי להמשיך ללמוד, כאן, בארץ הזו. לא ידעתי דבר על מיליוני בני האדם שחיים בעוני ובחולי שלא יתוארו, במדינות המתפתחות.

לקח לי יובלות לגלות זאת.

אתם, הבוגרים, הגעתם להארווארד בתקופה אחרת. אתם מודעים לחוסר הצדק בעולם יותר מאשר קודמיכם. אני מקווה שהייתה לכם הזדמנות לחשוב איך אנחנו יכולים – בתקופה זו של טכנולוגיה מואצת – לטפל סוף סוף בחוסר הצדק הזה, ולפתור אותו.

דמיינו לעצמכם, רק לצורך הדיון, שהיו לכם כמה שעות בשבוע וכמה דולרים בחודש, לתרום למען מטרה מסוימת – והייתם רוצים להשקיע את הזמן והכסף הללו במקום שבו תהיה להם ההשפעה הגדולה ביותר על הצלת חיים ושיפורם. היכן הייתם משקיעים אותם?

בעיני מלינדה ובעיני, האתגר הוא אותו האתגר: כיצד נוכל לעשות את הטוב ביותר עבור כמה שיותר בני אדם באמצעות המשאבים שיש לנו.

תוך כדי הדיון בשאלה הזו מלינדה ואני קראנו מאמר על מיליוני ילדים במדינות עניות, שמתים מדי שנה ממחלות, שבארצנו כבר מזמן ניתן להחלים מהן: אבעבועות, מלריה, דלקת ריאות, צהבת, קדחת צהובה. מחלה אחת שמעולם לא שמעתי עליה קודם, וירוס בשם רוטה, הורגת מדי שנה חצי מיליון ילדים – אף אחד מהם לא בארה"ב.

הזדעזענו. פשוט הנחנו שאם מיליוני ילדים מתים, ואפשר היה להציל אותם, העולם היה מציב בראש סולם העדיפויות שלו פיתוח תרופה שתציל אותם, והעברתה אליהם. אבל העולם לא עשה זאת. יש תרופות שיכולות להציל חיים, בעלות של פחות מדולר לאדם, אשר משום מה לא מועברות לשם.

אם מאמינים שחיי אדם הם בעלי ערך באשר הם, מקומֵם לגלות שיש חיים שנתפסים כפחות ראויים להצלה מאשר אחרים. אמרנו לעצמנו: "זה לא יכול להיות. אבל אם זה נכון, זה ראוי להיות בראש סולם העדיפויות של הנתינה שלנו".

התחלנו לעבוד באותו אופן שכל אחד מכם היה מתחיל. שאלנו: "איך ייתכן שהעולם נותן לילדים האלה למות?"

התשובה פשוטה, ומעציבה. שוק ההון לא מתגמל על הצלת הילדים האלה, והממשלות לא מסבסדות אותה. הילדים האלה מתו משום שלאמהות ולאבות שלהם לא היה כוח פיננסי, וגם לא קול במערכת הבחירות.

אבל לכם ולי יש את שניהם.
אנחנו יכולים לגרום לכוחות השוק לפעול טוב יותר למען העניים, אם נפתח קפיטליזם יצירתי יותר – אם נמתח את התחום של כוח השוק כך שאנשים רבים יותר יוכלו להרוויח, או לפחות להתקיים, הוא ישרת את האנשים שסובלים מחוסר הצדק החמור ביותר. אנחנו יכולים גם ללחוץ על ממשלות ברחבי העולם להשקיע את כספי משלם המסים באופן שישקף בצורה טובה יותר את ערכיהם של האנשים המשלמים את המסים הללו.

אם נוכל למצוא גישה שתענה על הצרכים של העניים, באופן שישא רווח לעסקים, וקולות לפוליטיקאים, תהיה זו דרך יעילה להפחית את חוסר השוויון בעולם. סופה של משימה זו יוותר פתוח. לעולם לא ניתן יהיה לסיים אותה. אבל המאמץ המודע לענות על אתגרים אלו ישנה את העולם.

אני חדור אמונה שאנחנו יכולים לעשות זאת, אבל אני פוגש ספקנים שטוענים שאין תקווה. הם אומרים: "חוסר שוויון היה מאז ומתמיד, ולעולם יהיה – משום שלאנשים פשוט לא אכפת". אינני מקבל עמדה זו, לחלוטין.

אני מאמין שיש בנו אכפתיות רבה מכפי שנדע מה לעשות איתה.

כולנו כאן ברחבה זו, ברגע כזה או אחר, צפינו בטרגדיות אנושיות ששברו את לבנו, ובכל זאת לא עשינו דבר – לא משום שלא היה לנו אכפת, אלא משום שלא ידענו מה לעשות. אילו ידענו איך לעזור, היינו פועלים.

המכשול שעומד בפני השינוי אינו אכפתיות מועטה מדי, אלא מורכבות רבה מדי.

כדי להפוך את האכפתיות לפעולה עלינו לראות את הבעיה, לראות את הפתרון ולראות את התוצאה. אבל המורכבות בולמת את שלושת הצעדים האלה.

אפילו עם יתרונות כמו האינטרנט ושידורי חדשות 24 שעות ביממה, זהו עדיין פרויקט מסובך לגרום לאנשים לראות באמת את הבעיות. כאשר מטוס מתרסק, פקידי הממשלה עורכים מיד מסיבת עיתונאים. הם מבטיחים לחקור, למצוא את הגורם ולמנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.

אבל אם פקידים אלו היו רואים את אמת לאמיתה, הם היו אומרים: "מכל האנשים שמתו היום בעולם מסיבות שניתן היה למנוע, חצי אחוז היה על המטוס הזה. אנחנו נחושים בדעתנו לעשות כל מה שניתן כדי לפתור את הבעיה שנטלה את חייהם של חצי אחוז".

הבעיה הגדולה אינה התרסקות המטוס, אלא מיליוני מקרי המוות הניתנים למניעה.

אנחנו לא קוראים הרבה על מקרי המוות האלה. התקשורת עוסקת בחדשות – ומיליוני אנשים מתים הם לא חדשות. זה נשאר ברקע, שממנו קל יותר להתעלם. אבל אפילו כאשר אנחנו כן רואים את זה או קוראים על זה, קשה להישיר מבט אל הבעיה. קשה להביט בסבל, כאשר המצב מורכב כל כך, וכשאנחנו לא יודעים כיצד לעזור. אז אנחנו מסתכלים לכיוון אחר.

אם אנחנו יכולים לראות את הבעיה נכוחה, שזה הצעד הראשון, אנחנו מתקדמים לעבר הצעד השני: לעבור דרך המורכבות כדי למצוא פתרון.

מציאת פתרונות היא חיונית, אם אנחנו רוצים להפיק את המיטב מהאכפתיות שלנו. אם יש לנו תשובות ברורות ומוכחות בכל פעם שארגון או אדם שואלים: "איך נוכל לעזור?" נוכל להיכנס לפעולה – ונוכל לוודא שאף טיפה מהאכפתיות שבעולם לא תתבזבז. אבל מורכבות מקשה עלינו לסמן שביל לפעולה – ולכן אלה שאכפת להם מתקשים לממש את האכפתיות שלהם.

לעבור דרך המורכבות כדי למצוא פתרון, הוא תהליך הכולל ארבעה שלבים: להגדיר מטרה, למצוא את הגישה הגבוהה ביותר למינוף, לגלות מהי הטכנולוגיה האידיאלית לגישה הזו, ובמקביל, ליישם את הטכנולוגיה המצויה כבר בידינו בצורה הנבונה ביותר – בין אם מדובר בדבר מתוחכם, כמו תרופה, או במשהו פשוט, כמו כילה נגד יתושים.

אחת הדוגמאות לכך היא מגפת האיידס. המטרה הרחבה היא, כמובן, לשים קץ למחלה. הגישה בעלת המינוף הגבוה ביותר היא מניעה. הטכנולוגיה האידיאלית תהיה חיסון לכל החיים באמצעות מנה אחת. לפיכך, ממשלות, חברות תרופות וקרנות – מממנות מחקר של חיסונים. אבל עבודתם עשויה להימשך עשר שנים, כך שבינתיים עלינו לעבוד עם מה שיש לנו ביד, והגישה הטובה ביותר למניעה שיש לנו כיום היא לגרום לאנשים לחדול מהתנהגות מסכנת חיים.

חתירה לקראת מטרה זו פותחת סיבוב נוסף של אותם ארבעה שלבים. זהו הדגם. הדבר החשוב הוא לעולם לא להפסיק לחשוב ולעבוד – ולעולם לא לעשות מה שעשינו עם המלריה והשחפת במאה ה-20 – להיכנע למורכבות ולוותר.

השלב האחרון – לאחר איתור הבעיה ומציאת הגישה – הוא לאמוד את ההשפעה של עבודתכם ולשתף אחרים בהצלחותיכם ובכישלונותיכם, כך שאחרים יוכלו ללמוד מן המאמצים שהשקעתם.

עליכם, כמובן, להציג סטטיסטיקה. עליכם להיות מסוגלים להוכיח שתוכנית מסוימת באמת מחסנת מיליוני ילדים נוספים. עליכם להיות מסוגלים להוכיח ירידה בתמותת הילדים ממחלות אלה. זה חיוני לא רק כדי לשפר את התוכנית, אלא גם כדי להשיג מימון רב יותר מחברות ומהממשלה.

אבל אם תרצו לעורר באנשים השראה לקחת חלק בדבר, עליכם להראות יותר מאשר מִספרים. עליכם להכניס לפעולה את הפן האנושי – כדי שאנשים יוכלו להרגיש מהי המשמעות של הצלת חיים עבור המשפחות שנפגעו.

אני זוכר שנסעתי לדאבוס לפני כמה שנים, ונכחתי בוועידה לבריאות עולמית שדנה בדרכים להציל חיים של מיליוני אנשים. מיליונים! חשבו על ההתרגשות שבהצלת חייו של אדם אחד בלבד – והכפילו זאת במיליונים. אבל זה היה הפאנל המשעמם ביותר שאי פעם נכחתי בו. הוא היה משעמם כל כך, שאפילו אני לא יכולתי לסבול אותו.

מה שהפך את ההתנסות הזו לכואבת במיוחד היה, שבאתי לשם היישר מאירוע השקה לגרסה ה-13 של איזה חלק של תוכנה, ואנשים שנכחו שם ביטאו את התרגשותם בקפיצות ובצעקות התלהבות. אני אוהב לגרום לאנשים להתרגש מתוכנה, אבל למה אנחנו לא מסוגלים לגייס התלהבות רבה יותר להצלחת חיים?

אי אפשר להלהיב אנשים, אלא אם מצליחים לעזור להם לראות ולהרגיש את מידת ההשפעה. איך עושים זאת – זו שאלה מורכבת.

ובכל זאת, אני אופטימי. כן, חוסר צדק היה קיים מאז ומתמיד, אבל הכלים החדשים שיש לנו כדי לפרק את המורכבות לא התקיימו בעבר. הם חדשים – הם יכולים לעזור לנו להפיק את המיטב מהאכפתיות שלנו – וזו הסיבה שהעתיד יכול להיות שונה מהעבר.

החידושים יוצאי הדופן, הממשיכים להתפתח בעידן שלנו – ביו-טכנולוגיה, מחשבים, אינטרנט – מעניקים לנו סיכוי שמעולם לא היה לנו קודם, לשים קץ לרעב קשה ולמוות ממחלות שניתן למנוע.

לפני שישים שנה, גורג מארשל נכח בטקס סיום כזה, והודיע על תוכנית לעזור למדינות אירופה של אחרי המלחמה. הוא אמר: "אני חושב שאחד הקשיים הוא שהבעיה מורכבת כל כך, עד שריבוי העובדות שהוצגו בפני האנשים על ידי העיתונות והרדיו, מקשים מאוד על האדם ברחוב להעריך את המצב לאשורו. בלתי אפשרי שיוכלו לתפוס ממרחק כזה את מלוא חומרת המצב".

שלושים שנה אחרי שמרשל נשא את דבריו, כשבני כיתתי סיימו את לימודיהם בלעדי, נוצרה הטכנולוגיה שהצליחה להפוך את העולם לקטן יותר, פתוח יותר, נגיש יותר לצפייה בו, מרוחק פחות.

המצאת המחשבים האישיים הזולים פתחה פתח להיווצרותה של רשת וירטואלית רבת כוח, שיצרה שינוי באפשרויות הלמידה והתקשורת.

הדבר הקסום באינטרנט, הוא לא רק העובדה שהוא מבטל מרחקים והופך את כולם לשכנים שלכם. הוא גם מעלה באופן דרמטי את מספר המוחות המבריקים שיכולים לעבוד יחד על בעיות, דבר שמגביר את יכולת ההמצאה לדרגה בלתי ניתנת לשיעור.

במקביל, על כל אדם בעולם שיש לו גישה לטכנולוגיה הזו – לחמישה אנשים אין אותה. משמעות הדבר היא שמוחות יצירתיים רבים אינם משתתפים בדיון – אנשים מבריקים עם אינטליגנציה מעשית וניסיון רלוונטי, שאינם יכולים לתרום את רעיונותיהם לעולם מפאת החוסר בטכנולוגיה.

אנחנו זקוקים למספר הרב ביותר של אנשים בעלי גישה לטכנולוגיה הזו, משום שאמצעֵי קִדמה אלה יוצרים מהפכה ביכולת של בני האדם לעשות דברים אחד למען השני. הם מאפשרים לא רק לממשלות, אלא גם לאוניברסיטאות, חברות, ארגונים קטנים ואפילו לאנשים פרטיים לראות את הבעיות, לבחון את הגישות ואת השפעת מאמציהם לטפל ברעב, בעוני ובייאוש, שגורג מארשל דיבר עליהם לפני שישים שנה.
בני משפחת הארווארד, ברחבה זו נמצא אחד המאגרים הגדולים ביותר של כישרון אינטלקטואלי בעולם.

את מה זה משרת?

אין ספק שהפקולטה, הבוגרים, הסטודנטים והתומכים של אוניברסיטת הארווארד השתמשו בכוחם על מנת לשפר את חייהם של בני האדם בארצנו ובעולם. אבל האם ניתן לעשות יותר? האם הארווארד יכולה להקדיש את האינטלקט שלה לשיפור חייהם של בני אדם שלעולם לא ישמעו אפילו את שמה?

הרשו לי לבקש בקשה מהדיקנים ומהפרופסורים – המנהיגים האינטלקטואליים כאן בהארווארד – כאשר אתם שוכרים איש צוות חדש, מעניקים מלגות, בוחנים קורות חיים וקובעים דרישות לקבלת דרגה, אנא שאלו את עצמכם:

האם ראוי שהמוחות הטובים ביותר שלנו יוקדשו לפתרון הבעיות הגדולות ביותר שלנו?

האם צריכה הארווארד לעודד את חבריה להתמודד עם חוסר השוויון החמור ביותר בעולם? האם על תלמידי הארווארד ללמוד על מידת העוני בעולם, על כמות הרעב בעולם, על החוסר במים נקיים בעולם, על הנשים הצעירות שנמנע מהן לרכוש השכלה, על הילדים שמתים ממחלות שניתן לרפא?

האם בני המזל הרב ביותר בעולם צריכים ללמוד על חייהם של בעלי המזל המועט ביותר בעולם?

אלה לא שאלות רטוריות – תענו עליהן באמצעות המדיניות שלכם.

אמי, שהייתה מלאת גאווה ביום שהתקבלתי לכאן – לעולם לא הפסיקה ללחוץ עלי לעשות יותר למען אחרים. כמה ימים לפני נשואַי היא ערכה למלינדה מסיבת רווקוֹת, בה הִקריאה בפומבי מכתב שכתבה למלינדה על הנישואין. באותו זמן אמי הייתה חולה מאוד בסרטן, אבל היא זיהתה הזדמנות נוספת להעביר את המסר שלה, ובסוף המכתב כתבה: "מאלה שזכו בהרבה, מצופה הרבה".

כאשר אתם חושבים על מה שניתן לנוכחים כאן – במונחים של כישרון, זכויות והזדמנויות – אין כמעט גבול למה שהעולם רשאי לצפות מאיתנו.

ברוח ההבטחה של העידן שלנו, אני רוצה לדרבן כל אחד מהבוגרים הנוכחים כאן, לקחת על עצמו נושא – בעיה מורכבת, חוסר שוויון שורשי, ולהפוך למומחה בו. אם תהפכו אותו למוקד הקריירה שלכם, זה יהיה נהדר. אבל אין צורך בכך כדי להשפיע. די בכך שלמשך כמה שעות בשבוע, תשתמשו בכוח ההולך וגובר של האינטרנט כדי לאסוף מידע, למצוא אחרים בעלי אותו עניין, לבחון את הגבולות ולמצוא דרכים לפרוץ אותם.

אל תניחו למורכבות לעצור בעדכם. היו אקטיביסטיים. קחו על עצמכם לעסוק בבעיות הגדולות של חוסר השוויון. זו תהיה אחת ההתנסויות הכבירות ביותר בחייכם.

אתם, הבוגרים, התבגרתם בתקופה מדהימה. בעזבכם את הארווארד, יש בידיכם טכנולוגיה שלבני המחזור שלי מעולם לא הייתה. יש לכם מודעות לחוסר השוויון העולמי, שלנו לא הייתה. ועם המודעות הזו, יש לכם כנראה גם מצפון מיודע יותר שיְענה אתכם אם תזנחו את האנשים האלה, שאת חייהם אתם יכולים לשנות במאמץ קטן. יש לכם יותר ממה שהיה לנו; עליכם להתחיל מוקדם יותר, ולהמשיך לזמן רב יותר.

ביודעכם את מה שאתם יודעים, כיצד תוכלו להימנע מכך?

אני מקווה שתחזרו לכאן, להארווארד, בעוד שלושים שנה ותיזָכרו, במה שעשיתם באמצעות הכישרון והאנרגיה שלכם. אני מקווה שתשפטו את עצמכם לא על פי הישגיכם המקצועיים בלבד, אלא גם על פי האופן בו טיפלתם בחוסר הצדק הגדול ביותר בעולם, כיצד טיפלתם באנשים הנמצאים במרחק עולמות מכם, שאין להם דבר משותף איתכם מלבד אנושיותכם.

 

בהצלחה.
      
 

 



 

הקמת אתרי אינטרנט באופן עצמאי או על ידי בונה אתרים, מחיר אטרקטיבי. תמיכה

           http://www.yeladudim.co.il/ 


 

 

מאמרים חדשים

מהו פנג שואי. מאת לינה ס. בכר. לחץ כאן

 


Feng Shui - Chinese Astrology
מבצעים ומתנות בשבילך

"מאסטרים של אור ואהבה" - מאת יהודה בכר


הגישה המהירה לבניית אתר - לחץ כאן או על התמונה
בניית אתרים - אתה נותן ללקוח את מה שהוא רוצה!
מקסימום מקצועיות, מקסימום תוצאות אתרי בית

פתח/י אתר בית לגן, למשפחתון, לעסק ,לטיפולים הוליסטיים... לבחירתכם מגוון הצעות וחבילות... אתם לא צריכים לדאוג לאיחסון האתר שלכם, לרישומו, או לקידומו ברשת. את זה תקבלו מאיתנו כחלק מהעסקה ובאהבה רבה.
לפרטים ובניית האתר לחץ כאן | לאתרי בית חדשים

שילחו מאמרים

{{{{{אתם מוזמנים לשלוח אלינו מאמרים לפרסום באתר {{{{{

 


 

פרסום

 

דיסקים למדיטציה

Feng Shui - Chinese Astrology
מבצעים ומתנות בשבילך

"מאסטרים של אור ואהבה" - מאת יהודה בכר

אתרי בית

הגישה המהירה לבניית אתר - לחץ כאן או על התמונה בניית אתרים - אתה נותן ללקוח את מה שהוא רוצה!

מקסימום מקצועיות, מקסימום

פתח/י אתר בית לגן, למשפחתון, לעסק ,לטיפולים הוליסטיים... לבחירתכם מגוון הצעות וחבילות... אתם לא צריכים לדאוג לאיחסון האתר שלכם, לרישומו, או לקידומו ברשת. את זה תקבלו מאיתנו כחלק מהעסקה ובאהבה רבה.
לפרטים ובניית האתר לחץ כאן | לאתרי בית חדשים

 
הזכויות והאחריות לתכני האתר מאמרים שייכים ל כותבי המאמרים בלבד
האתר עודכן לאחרונה בתאריך 30/10/2012 20:57:19
עד כה נצפו באתר 143507 עמודים